גזר דין בתיק ת"פ 28457-12-10

רקע עובדתי

1.         הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי ביום 15.2.10, בסמוך לשעה 23:00, עלה הנאשם על אוטובוס בעודו תחת השפעת אלכוהול. בחלקו האחורי של האוטובוס ישבו אותה עת ארבע קטינות - ילידות 1994-1997. הנאשם ניגש לאחת מהן וללא סיבה נראית לעין, סטר על לחיה, בהמשך שב וסטר בפניה ובגופה מספר פעמים והוסיף וסטר בפניהן של בנות אחרות ומשך בשערותיה של קטינה אחרת.

בהמשך, אמר הנאשם לקטינה בה הפליא מכותיו: "בואי קחי, בואי קחי, בואי תמצצי יזונה", בעודו אוחז במפתח שהוציא מכיסו. בהמשך, ניגש הנאשם אל אחת הקטינות וסטר בפניה.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.         ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות שירות, תוך הדגשת חומרת מעשיו, התרשמויות שירות המבחן מנסיבותיו האישיות ומסוכנותו לשלום הציבור.

4.         ב"כ הנאשם עתרה להסתפק בהשתת ענישה צופה פני עתיד.

הודגשו דלות כוחותיו של הנאשם, שעמדה לו לרועץ מפני השתלבות בהליך הטיפולי, המצאו במעצר למשך 7 ימים ובתנאים מגבילים עד כה כסנקציה עונשית משמעותית וכגורם שסייע לו להפיק לקחים נדרשים, העדר פתיחת תיקים חדשים, הפסקתו מיוזמתו לצרוך אלכוהול, נסיבות המעשים שאינם ברף עליון של חומרה משלא גרמו לחבלה והעובדה כי אין המדובר בעבריין מועד, משמעשיו בוצעו על רקע צריכת אלכוהול ומצוקה שמקורה נסיבות חיים קשות.

בנוסף, הפנתה הסנגורית להשפעת עונש מאסר על הנאשם ומשפחתו בה הוא תומך בעבודתו כמחסנאי בסופרמרקט. בהקשר זה, ציינה הסנגורית כי הנאשם עובד עם קהל, נתון המלמד לכשעצמו על הרתעתו והפקת הלקחים מטעמו, כתוצאה מההליך המשפטי.

5.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, ביקש סליחה על מעשיו וטען כי לא היה אחראי להם.

מתחם הענישה

6.         כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

ערך חברתי משמעותי הוא להגן על שלומם של קטינים מפני אלימות פיזית או מילולית ובין היתר, כזו שהינה בעלת גוון מיני. לכל אדם זכות יסודית לאוטונומיה על גופו ולמוגנות מפני אלימות. מעשיו חסרי המעצורים של הנאשם מוקדו בשלוש קטינות, לא קדמה להם כל התגרות והמעשים פגעו בהן במידה גבוהה, משנקל לשער את החרדה שאחזה בהן.

7.         באשר לנסיבות המעשים, חלקו של הנאשם בביצועם הינו עיקרי, מידת השפעתם על קורבנותיו הינה גבוהה ומשמעותית. הנאשם בחר לפנות אל הקטינות מיוזמתו וללא כל סיבה, הוא אינו קרוב לסייג לאחריות פלילית ומעשיו פגעו בגופן ובשלוות נפשן.

8.         מדיניות הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בתופעת האלימות כלפי קטינים ובתפקידו של בית המשפט בהעברת מסר חד באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שבהתנהלותו פוגע במאבק בנגע זה.

            כידוע:

"... בית המשפט הוא אביהם של קטינים ודרכו להגן עליהם" (ר' ת"פ 7613-07-08 מ"י נ' מוקטה, (לא פורסם), ניתן ביום 12.7.09).

עבירות אלימות כלפי קטינים נושאות בצדן עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בשל פגיעתן הרבה בכלל ובפרט. יפים בענייננו הדברים שנקבעו בהקשר זה, בע"פ 6758/07- פלוני נגד מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.10.07, אף שעסק באלימות בתוך המשפחה, בזו הלשון: